ממש לפני כמה ימים זכה אבנר גלר באוסקר לסטונדטים של ארה"ב על סרטו – "Defective Detective". זו הזכיה הישראלית הראשונה בתואר הנחשב, וכעת הוא בדרכו לפיקסאר להתמחות במחלקת האנימציה היוקרתית שלהם. אבנר הוא חלק מהצוות של פריים ביי פריים והוא אחראי על יצירת דמות הבית של בית הספר – בליפ.
כל שנה מועמדים סרטים מכל רחבי ארה"ב כאשר שלושה סרטים זוכים בפרס היוקרתי ואבנר זכה ביחד עם שותפתו לסרט – סטיבי לואיס. בין זוכי העבר בתואר הם ג'ון לסטר (ראש פיקסאר), פיט דוקטור (במאי מפלצות בע"מ ולמעלה), שיין אקר (במאי – 9) ועוד בכירים רבים בתעשית הקולנוע והאנימציה. זהו הישג מרשים ביותר ואנחנו מאחלים לאבנר הרבה הצלחה בהתחלת קריירה נפלאה.
מאיפה הגיעה התשוקה לאנימציה ולמה דוקא רינגלינג?
התשוקה שלי לאנימציה התחילה בגיל די מוקדם. כשהשתחררתי מהצבא והגיע הזמן שבו יכולתי ממש להתחיל להגשים את החלומות שלי, השלב הבא שלי זה ללכת ללמוד בארה”ב. מאוד רציתי ללמוד איפה שהסטודיואים הגדולים נמצאים ומהאמנים הכי טובים שעבדו שנים על סרטים באורך מלא. בדקתי כמה בתי ספר ורינגלינג היה המקום הראשון אליו הגעתי. מהשניה שהגעתי לשם ידעתי ששם אני רוצה ללמוד. הקמפוס היה מאוד מרשים והשירותים שהוצעו לסטודנטים היו ברמה הגבוהה ביותר.היתה שם תחושה של קיבוץ ויכולת ממש לחוש את הקיראיטיביות באוויר. השילוב של זה עם התוצאות שעשויות לצאת מהלימודים בבית ספר הזה גרמו לי לקחת החלטה.
מה היית רוצה לתת לתלמידים של פריים ביי פריים?
אני מאוד מתרגש מההתפתחות של הסטודנטים של פריים ביי פריים עד כה. כשאני חיפשתי איפה ללמוד אנימציה ידעתי שאני רוצה ללמוד את סודות המקצוע מאנשים בעלי נסיון שעובדים על סרטים גדולים והיה נראה שהדרך היחידה ליצור קשר עם התעשיה היא ללמוד בבתי ספר בארה"ב. במהלך לימודיי ונסיוני, פגשתי כל כך הרבה אנשים שפעם היו רק שמות מאוד מפורסמים שהערצתי ולהכיר בעצם את האנשים האלו זו חוויה מדהימה. היום דרך פריים ביי פריים אפשר להיות בקשר עם מי שנמצא בלב התעשיה העולמית. היתי מאוד שמח לחלוק עם הסטודנטים של פריים ביי פריים את כל מה שאני צברתי בעיצוב ואנימציה על מנת פתוח להם חלון לתעשיית האנימציה.
אתה יכול לספר לנו קצת על תהליך העיצוב של בליפ? (דמות בית הספר)
היה מאוד כיף לעצב את בליפ. רצינו דמות פשוטה שנוכל לתרגם אותה בקלות לגילאים ומינים שונים, דבר שיאפשר לסטודנטים חופש ביטוי באנימציה. ברגע שהיו לנו את הקווים המנחים למה שאנחנו רוצים החלטנו שאנחנו רוצים לייצג את בליפ כדמות שעוברת אבולוציה מבחינת שלבי התפתחות, כך שבזמן שהסטודנטים מתקדמים בשלבי הלמידה שלהם כך גם בליפ מתפתח והופך לייצור מורכב. מכדור עם זנב, למדוזה, לדמות עם רגליים וזנב, ולייצור אנושי הולך על שתיים. מאוד כיף לראות את הסטודנטים מנפישים אותו במסלול הלימודים.
איך אתה ניגש לאנימציה? מה התהליך שאתה עובד כאשר אתה ניגש לשוט?
אני תמיד מנסה לתכנן על נייר מראש מה אני הולך לעשות. בין אם בכתיבה או בצורת ת’אמבניילס אני מגדיר לעצמי מה צריך לקרות, מה השלבים הרגשיים שהדמות עוברת ומה הרגעים החזקים בסיפור שיכתיבו את פוזות הזהב. באשר לתהליך האנימציה עצמו, זה תלוי בשוט. בשוט יותר פיסי אני בדר”כ עובר די מהר לשלב הספליין. בשוטים מורכבים יותר של משחק אני מנסה בדרך כלל להישאר יותר בשלב הסטפט כדיי לעזור לי לנתח את התנועה.
ספר לנו קצת על התהליך של יצירת הסרט "Defective Detective"
הסרט מספר את סיפורו של ג’ויאן דרופו שהיה בעבר בלש מצליח. הוא מנסה לפענח את רציחתו המפורסמת של “הקצב” ולא מצליח למצוא אותו. הסרט מתחיל כשהוא שומע קולות שגורמים לו לחשוב שמדובר ב”קצב” הרוצח אשה זקנה בדירה מעל ומחליט לצאת למשימה ולתפוס אותו. עשינו בריין סטורמינג (סיעור מוחות) כדיי למצוא רעיונות לסיטואציות מעניינות. הרעיון המקורי הגיע מסקיצה שעשינו לבית דירות ישן. הקומה הראשונה היתה משרדו של הבלש ובקומה השניה ממש מעליו היתה הדירה של פורץ אותו הוא חיפש הרבה זמן. הסיפור השתנה עם הזמן אבל הרעיון הכללי נשאר ובסופו של דבר הוא הפך לרעיון מגניב. מאוד אהבנו לחקור וללמוד עוד על העולם שבו מתרחש הסיפור. זה היה אחד השלבים הכי כיפים בתהליך עשיית הסרט. אספנו המון תמונות של דירות ישנות בצרפת ולמדנו איזה רהיטים ומוצרי חשמל היו פופולריים בזמן שבו מתרחש הסרט. צפינו בהרבה סרטי ‘פילם נואר’ וקיבלנו השראה מהסטייל והקצב של סרטי בלשים. ברגע שאתה מתביית על כיוון מסויים אתה מתחיל לשים לב לדברים הקשורים אליו שנמצאים סביבך. לדוגמא, התחלנו לראות אימגים וקריקטורות של בלשים בכל מקום אפילו כשלא חיפשנו. בשלב האנימציה צילמנו הרבה וידיאו רפרנס. זה היה מאוד כיף לשחק פיסית סצנות מסוימות ולהסיק מסקנות בהקשר של תנועה ותזמון.
התשוקה שלך מאוד בולטת בציור, מה אתה ממליץ לאנשים שרק מתחילים לצייר?
ללמוד מהחיים. אני חושב שרישום מודל זה דבר חשוב מאוד. להבין את עקרונות האנטומיה ואת המבנה מאוד עוזר כשאתה בא לעצב מפני שהעיצוב יהיה מבוסס על ידע אמיתי. גם לצייר בזמנך החופשי לדוגמא בבתי קפה מאוד עוזר וזו דרך מצוינת להתאמן על ציור מהיר ועל חקר דמויות ופוזות. ללמוד ולצייר מהחיים זה משהו מאוד חשוב וגם המקצוענים ביותר עושים זאת כל הזמן. טיפ נוסף הוא למצוא אמן שאתה מאוד אוהב את העבודה שלו. תנסה להבין מה אתה כל כך אוהב בעובדות שלו ולנתח ולהבין למה הוא עושה את הבחירות שהוא עושה.
עיצוב דמויות הוא אחד המקצועות הנחשבים בתחום האנימציה. איך אתה ניגש לעצב דמויות? מה עובר לך בראש?
אני אוהב עיצוב דמויות. כשאני ניגש לעצב דמות אני שם לב שמחקר מאוד עוזר. מי הוא/היא? מה המקצוע שלהם? מה קרה להם בעבר? מידע על הדמות מאוד עוזר להחליט למה הדמות ניראת כמו שהיא ניראת. המחקר הזה יעזור לך למצוא את החפצים המתאימים של הדמות ואת התלבושות שלה. דבר נוסף, כמו באנימציה, למצוא תמונת רפרנס או קריקטורה מעניינות. אני חושב שאחד הדברים החשובים זה למצוא צורות אפיליות. אני בדרך כלל מתחיל בגדול ומנסה למצוא צורות פשוטות יותר שייצגו את האישיות של הדמות בצורה הטובה ביותר ברגע שאני מוצא משהו מעניין אני מתחיל לפרק אותו לפרטים. פעמים רבות אני פשוט יושב ומקשקש ומנסה לא לחשוב על זה יותר מידי. לפעמים דברים ממש טובים יוצאים מזה.
מי האמנים האהובים עליך?
יש כל כך הרבה אמנים מדהימים היום כך שקשה לי למנות רק כמה. אני חושב שההשראות הגדולות שלי באנימציה הוא ללא ספק גלן קין, מילט קהאל, מאט וויליאמס ואהרון הארטליין. בראד בירד כבמאי וגם טים ברטון תמיד היה השראה גדולה עבורי ( לאחרונה ראיתי תערוכה שלו וזה הזכיר לי למה אני כל כך מעריך אותו) מהצד היותר אמנותי יש גם הרבה אמנים כגון רובין ג'וסף, סילבן מארק, ניקו מרלה, ג'יימס רוברטסון, בריטני לי,ג'וליאן ביזט ועוד…
תודה לאבנר על הראיון
