אנדראה בלייש נולד באיטליה והתחיל את הקריירה שלו כמעצב תפאורות. לאחר מכן עבד כאנימטור בגרמניה, אנגליה וארה"ב כשלבסוף הגשים חלום והחל לעסוק בפיסול בעולם האנימציה .למרות המרחק הרב מהמשפחה והחברים שנשארו באיטליה אנדראה מגשים את עצמו כל יום ומפסל דמויות שמקבלות לאחר מכן חיים בסרטי אנימציה כמו "אמיצה" של פיקסאר, סינבאד של דרימוורקס ועוד רבים.
ספר לנו קצת על עצמך
נולדתי באיטליה. בעבר עבדתי בתאטרון כמעצב תפאורות ולקחתי קורסי לילה באנימציה קלאסית. אהבתי את הסרטים הקלאסיים ורציתי לעבוד באולפני האנימציה הגדולים. בית הספר בו למדתי לא היה טוב כמו בתי הספר הקיימים היום. אחרי שנתיים של לימודים החלטתי לנסוע לפסטיבלים ברחבי אירופה על מנת להחשף לאנימציה וללמוד על האמנים השונים. ראיתי את הבכורה העולמית של Nightmare Before Christmas וממש נדהמתי. אחרי זה עברתי ללונדון שם התחלתי לעבוד כעוזר אנימטור על Balto. חלק גדול מהצוות רצה לעבור ללוס אנג'לס ובאיזה שהוא שלב הם אכן עברו והתחילו לעבוד במה שהפך להיות אולפני דרימוורקס. כשאני רציתי לעבור כבר לא היו משרות פנויות אז הצעתי את עצמי והתקבלתי לעבודה כאמן לאייאוט לפיצ'ר שהופק במינכן. זה היה הסרט הראשון באורך מלא עליו עבדתי ושם גם הכרתי את אשתי. הכרתי אנשים רבים בעבודה הזו, מה שהוביל אותי לאחר מכן למשרה באולפני וורנר בלונדון, שם עבדתי על Quest for Camelot. אחרי שנה הוצעה לי משרה בדרימוורקס ועבדתי שם כ-6 שנים. הכרתי אמנים רבים בדרימוורקס וזה אחד היתרונות הבולטים בעבודה בסטדיו גדול. אתה מכיר כל כך הרבה אמנים מדהימים שנותנים לך השראה ודוחפים אותך להיות טוב יותר.
מתי עשית הסבה מאנימציה לפיסול?
תוך כדיי העבודה על Sinbad התחלתי לעסוק בפיסול ובלייאווט. ב Shark’s tale כבר יצא לי לעשות יותר עבודות פיסול. אחרי זה עברתי לניו יורק והתחלתי לעבוד כפסל בבלו-סקיי. צברתי שם נסיון רב, אף על פי שהמשפחה שלי לא כל כך היתה מאושרת שם ואחרי 3 שנים חזרנו לקליפורניה שם עבדתי קצת במשחקי מחשב. פיסול דיי זהה כשמודבר בסרטים באורך מלא ובמשחקי מחשב כך שהמעבר היה דיי קל. יצא לי גם לעשות קצת עבודת פיסול בפיקסאר על הסרט Brave. תמיד רציתי לעסוק בפיסול ואני בר מזל שהצלחתי להגשים החלום זה.
איזה סגנון פיסול אתה אוהב לעשות במיוחד?
אני בעיקר אוהב לפסל עיצובים מסוגננים. אני לא ממש טיפוס שאוהב לפסל ייצורים ומפלצות. כשעבדתי על משחקי וידאו , היה לי אתגר גדול בלפסל דברים ריאליסטים יותר. מאוד נהנתי מזה. בעבודה על סרטים באורך מלא יש פחות חופש יצירתי. כדי לקבל אישור על הפסל שלך, אתה צריך לעבור הרבה מאוד אנשים, ממעצב הדמויות דרך מעצב ההפקה ועד לבימאי. כולם צריכים לאשר ולהיות מרוצים מהתוצאה. אני נהנה יותר לקבל עיצוב לא סופי ובתהליך העבודה לחפש ולמצוא את הדמות. הפס הראשון והגס בו אתה יכול למצוא את הרגשות של הדמות, זה השלב החשוב ביותר בשבילי.
באילו חומרים אתה משתמש ?
בדרך כלל אני משתמש בסי אן 50. זה חומר שמתקשה מאוד באפייה. אבל בחימום איטי ניתן להדביק אותו על השלד, ולאחר שהוא מתקשה ניתן לגלף בו ולחצוב. זה נותן לי חופש פעולה וכניסה לפרטים. אני בדרך כלל לא אופה את הפסל הסופי. במידה ואני מרוצה מהתוצאה הסופית, אני מכין יציקת שרף. אני אוהב את התהליך שהפסל עובר מרגע הסקיצה ועד שהוא גמור לחלוטין. אני מעדיף פסל חימר אמיתי על פני מידול במחשב, למרות שאני יודע שיותר ויותר הפקות כבר לא עושות פיסול, ועוברות למדיום דיגיטלי. בסרט תלת מימד, הדמות הממודלת נמצאת בסופו של התהליך בתוך המחשב, כך שזה הרבה יותר הגיוני לראות מהשלבים הראשונים איך זה יראה על המסך. בסטופ מוושן זה שונה, מפני שאתה צריך את הפסל עצמו כפי שייראה בסרט.
מהו האתגר המרכזי כשמתרגמים סקיצה לפסל?
חשוב תמיד שתהיה לך הבנה מלאה של החזון של הבמאי והמעצב. איך הם היו רוצים שהדמות תראה בסופו של דבר. כמה מהודק הם רוצים את הפסל, או כמה חופשי וללא פרטים. החלק הקשה ביותר הוא כיצד להביא את הטאץ' האישי שלך מבלי לפגוע בחזון של המעצב. צריך למצוא את האיזון בין השניים ולשמור על הסיפור שהמעצב רצה לספר באמצעות הדמות.
מי הם האמנים שהשפיעו עליך?
אני אוהב פסלים קלאסים כמו ברניני ובוגטי. כל מה שאנחנו עושים באנימציה לקוח מגישות שפותחו בציורים ובפיסול הקלאסי. אמנים שכאלו, הבינו כיצד לפשט ולפרש את העולם.
ספר לנו קצת על איטליה?
עזבתי את איטליה מפני שלא יכולתי לעסוק בעבודה שכזו שם, מה שמאוד מעציב אותי כי לא היה לי קל לעזוב. על מנת ללכת אחרי החלומות שלי, נאלצתי לעזוב את המשפחה והחברים שלי ואפילו את בת הזוג שלי באותו הזמן. באיטליה יש מסורת יוצאת מן הכלל של אמנות קלאסית אבל קשה להפיק סרטים באורך מלא בסטנדרטים שאמריקה מכתיבה. אני חושב שזה היה מדהים אם יכולתי לחזור לשם יום אחד ולפתוח סטודיו על מנת לגרום לאנשים לקבל השראה. כמו שאני מקווה שהראיון הזה נותן השראה לקוראים שלכם. כשהתחלתי, לא היה מקום ללמוד בו. יכולתי רק לצפות בסרטים ולנסות לנתח את הבחירות שנעשו שם. היום בעידן האינטרנט והבלוגים, הכל מתקדם כל כך מהר, ואני מרגיש קצת מאחור מכיוון שאני לא יודע להשתמש בתוכנות שכולם משתמשים. אבל חשוב לזכור שתוכנות תמיד ישתנו. וזה רק כלי. חשוב ללמוד ולהבין את עקרונות הפיסול, משום שזה יישאר לנצח אותו הדבר.
תודה לאנדראה על הראיון
