איירין מאטאר למדה אנימציה קלאסית, אבל אחרי עבודה על הסרט -Curious George
החליטה שהתשוקה האמיתית שלה היא פיסול. איירין פסלת מוכשרת בצורה טבעית, וללא הכשרה מצאה את עצמה עובדת לצד אמנים גדולים כמו קנט מלטון הידוע מדיסני. היא עובדת בעיקר על פיסול מאקטים לסרטים ומשחקי מחשב, אך הפסל שהכינה לשון גאלאווי (צ’יקס) פירסם אותה. למרות תהליך העבודה המאוד אגרסיבי שלה, היא מגיעה לרמת גימור מאוד גבוהה וליכולת פרטים מאוד מרשימה. היא בעיקר מאמינה בזרימה של צורות ואפיל של הפוזה. איירין סיימה לאחרונה לעבוד על הסרט החדש של אולפני לייקה – Paranoman שייצא לאקרנים בשנת 2012.
תוכלי לספר לנו מעט על הרקע שלך? איך הכל התחיל?
שלוש שנים שנים למדתי אנימציה קלאסית וכשסיימתי את הלימודים, התחלתי לעבוד ב- Fat Cat Studio על הסרט Curious George. לאחר מכן, התחילו לפתח בסטודיו רעיונות לסרטים ואני הצעתי את עצמי בתור פסלת. הכנתי עבורם מאקטים ופסלים והבאתי להם להתרשם מהעבודות שלי.זו הפעם הראשונה שקיבלתי שכר על לפסל. מעולם לא למדתי בצורה מקצועית כיצד לפסל וההשכלה שלי בתחום הסתכמה בקורסים בודדים בבית הספר. מאוד נהנתי לפסל את העיצובים שקיבלתי והצוות בסטודיו היה מרוצה מהעבודה שלי . הפרויקט הזה אמנם מעולם לא קיבל אור ירוק להפקה אבל אני מאוד נהנתי מהעבודה וצברתי הרבה מאוד נסיון. לאחר מכן, התחלתי לעבוד בחברת משחקי מחשב, שם עבדתי כמה שנים עד שהתעייפתי מאנימציה. כשהייתי ב- Comic Con פגשתי כמה חבר’ה מחברת הצעצועים Hasbaro שאהבו את תיק העבודות שלי ושאלו אותי אם ארצה לעבוד אצלם בפיסול צעצועים. בניגוד לאנימציה, שם היתי אנימטורית ממוצעת וידעתי שיש כל כך הרבה יותר מוצלחים ממני, בפיסול הרגשתי מיוחדת ויוצאת דופן. הכל פתאום היה לי כל כך יותר טבעי ובא לי יותר בקלות. זו הנקודה בה הבנתי והחלטתי שזה התחום שלי ושאני רוצה להפוך אותו למקצוע. לאחרונה, התחלתי לעבוד ב- Laika studio (שהפיק בין השאר את הסרט Coraline) כפסלת דמויות במחלקת הפיסול של הסטודיו. עבדתי על סרט הסטופ מושן הבא שלהם Paranoman שיצא לקולנוע ב-2012. מחלקת הפיסול לוקחת חלק בשלביה הראשונים של ההפקה ולכן בשלב שמצטרפים האנימטורים אנחנו כבר עסוקים בפרוייקט אחר.
מה ההבדל בין פיסול לסטופ מושן ובין פיסול מקטים?
בעקרון, תהליך הפיסול דיי דומה. ההבדל העיקרי הוא הפוזות. כאשר מפסלים לסטופ מושן, מפסלים בפוזה נטרלית (פוזת טי) כמו שממדלים לאנימציית תלת. מאוחר יותר, הם מוסיפים את השלד (ריג) ואת כל המפרקים. הקושי הגדול הוא להצליח ליצור אפיל בפסל בפוזה נטרלית. זה הופך את זה למאתגר וקשה יותר. אתה חייב לפסל את הדמות בצורה אפילית בלי אף מחוות פנים או גוף. בתחילה, אנחנו ממדלים בחימר ואז יוצרים מהפסל תבנית אליה יוצקים חומר גמיש יותר. את החומר הזה הם יוצקים אל תוך התבנית שבתוכה שלד עם מפרקים כך שניתן להציב בפוזות את הדמות שיוצאת מן התבנית.
מה את הכי אוהבת בפיסול?
אני בעיקר אוהבת את התרגום לתלת מימד. אני יותר אוהבת לפסל דמויות מסוגננות מאשר דמויות ראליסטיות. החלק הכי קשה, בו אני מרגישה שהרבה נכשלים, הוא המעבר לתלת מימד. כשאתה מצייר אתה יכול לפעמים ל’רמות”’ אבל בפיסול אין אפשרות כזאת. הכל חייב לעבוד מכל זווית וזווית. הפסל צריך להגיע למצב שאם הצופה מסתובב סביבו- שהאפיל פשוט יזרום עם הפוזה. זה מאוד מאתגר לגרום לזה לעבוד בתלת מימד. זה יכול להיות מאוד טריקי כשאתה מפסל דמויות מאוד פשוטות וגראפיות, כמו הדמויות של ניקולודיאון. איך זה יראה בתלת מימד?? איך זה יעבוד בדיוק? זה דורש מחשבה, תכנון והרבה החלטות עיצוביות.
האם יצא לך לפסל דמויות ריאליסטיות?
כן, מידיי פעם, אבל אני משתעממת מזה מהר מאוד. אני מאוד אוהבת רישום מודל אבל ברישום מודל, בכל פעם שאתה מצייר, יש לך זווית שונה של המודל. כאשר אתה מפסל פיסול ריאליסטי של הגוף האנושי, בעצם יש לך את כל הזוויות האפשריות בפסל אחד. אתה יכול לעשות סוגי גוף שונים ופוזות שונות, אבל בשבילי זה מהר מאוד מתחיל לחזור על עצמו. אני יכולה להעריך מאוד פסלים ריאליסטים טובים,אבל קשה לי להבין איך אפשר להסתפק רק בזה.
העבודות שלך מאוד נקיות ומהודקות, לא מתחשק לך לפעמים להשאיר אותם ברמת גימור גסה יותר?
זה יהיה מעולה אם לקוח יבקש ממני לעשות דבר כזה. העבודות האישיות שלי בדרך כלל בגימור גס וחופשי יותר. הדירה שלי מלאה במלא עבודות שנמצאות בתהליך. אני אפילו לא מעלה את העבודות האישיות שלי לאתר האינטרנט כי בדרך כלל אנשים אוהבים לראות עבודות “מושלמות” ונקיות על פני עבודות בגימור גס יותר.
מה תהליך העבודה שלך?
כאשר אני מתחילה פסל,הוא נראה בדרך כלל ממש רע.אני עובדת מאוד גס ומאוד מהר.אני לא מבזבזת זמן על פרטים.אין לזה שום תועלת וזה הולך להשתנות במילא. אני בונה את השלד מחוטי ברזל קשיחים ועוטפת אותו בניר אלומיניום.בדרך כלל אני מתחילה לבנות את הדמויות בפוזה ניטרלית. אני מתחילה בפיסול הפרופורציות הכלליות ורק כאשר אני מסיימת את השלב הזה אני מציבה את הפסל בפוזה הרצויה. אני יודעת שפסלים רבים לא עובדים בצורה כזו,בעיקר המנוסים, אבל אני מוצאת שזה מקל על שמירת הפרופורציות. בעיקר כשמדובר בעבודות מסחריות, כאשר אני חייבת לשמור על העיצוב המקורי, אני כל הזמן מודדת את הפסל שלי אל מול העיצוב. אני עובדת הרבה עם ציורים מכל הזוויות (Turn-around). אני מתחילה את התהליך עם בניית הצורות הגדולות וממשיכה ומפרקת עד הצורות הקטנות. אני משתדלת לא לדלג על שלבים ומציבה את הדמות בפוזה רק כאשר היא תואמת את העיצוב המקורי. בשלב זה, אני מחברת את הפסל לבסיס. הרבה אנשים מדלגים על שלב המדידות. כשאתה מקצוען, זה הגיוני כי אתה לא צריך פיסית למדוד אלא, יכול למדוד עם העיניים ועם הזמן אתה מפתח רגישות ונסיון אבל כאשר אתה מתחיל, זה מאוד חיוני ונחוץ לתהליך העבודה. ברגע שיש לך את הצורות הגדולות אתה יכול להתחיל לחצוב את האנטומיה אל תוך הפסל. לאט לאט, אני מגדירה את הצורות ומוסיפה פרטים. אל תמהרו להגיע אל הפרטים יותר מידיי מוקדם.לרוב, אני משתמשת בידיים שלי ככלי העיקרי לפיסול. אני משתמשת בכלים רק כאשר הצורות קטנות מידיי עבור הידיים שלי והן לא יכולות להגיע. בדרך כלל,בתהליך הפיסול יש את השלב שאני מרגישה שסיימתי, זה בערך השלב שאני מתחילה לעבוד עם כלים.
איך את נגשת אל תהליך הניקוי?
בדרך כלל אנשים ממהרים לשלב הזה מוקדם מידיי. הם מפסלים יד או פנים מאוד נקיים ולפרטי פרטים בעוד הם עדיין לא הבינו את הפרופורציות של הגוף. חייבים לעבוד על הכל לאט ובמקביל וחייבים תמיד לסובב את הפסל ולבדוק לאורך כל תהליך העבודה את הפרפורציות ואיך הפסל נראה מכל זווית אפשרית, בדיוק כמו במידול במחשב.הרבה מאוד ממדלים מתחילים, מתעקבים על זווית מסוימת בעת המידול ולא שמים לב לשאר הזוויות של המודל .אני משתמשת בכל מיני חומרים מרככים כדי להחליק את השכבה האחרונה של הפסל, אבל זה רק על מנת להוריד סימנים קטנטנים כמו טביעות אצבע. אתם לא יכולים לצפות שהחומרים הללו יפסלו בשבילכם.יש אנשים שמשתמשים בטרמפנטין אבל אני מעולם לא ניסיתי את זה. יש אנשים שאפילו משתמשים ברוק של עצמם אבל לפי דעתי זה די מגעיל. אני משתמשת במברשת על מנת לנקות את הפסל, אל אף שזה לא ינקה אף בליטה שתהיה לך בפסל.לגביי זה, אין אף טריק, רק הרבה עבודה קשה.
את יכולה לספר לנו קצת על העבודה שלך עם צ'יקס (שון גאלאווי)?
עבדתי עבור צ'יקס על כמה פסלים. הוא נתן לי ציורים מנחים מאוד מדויקים ודאגתי לוודא שאני מודדת את הכל בקפידה.רציתי ליצור תרגום מדוייק של העיצובים שלו לתלת מימד. אחד הפסלים שעשיתי עבורו, היה מקט של באטמן. ברגע שאתה עובד עם אמנים אתה צובר נסיון ומתחיל להבין איך הם חושבים ומה הם אוהבים ולכן מהפעם השניה שעבדנו ביחד היה כבר קל יותר . עשינו עוד כמה פסלים ביחד, אבל אף פעם לא פרסמנו אותם.היה מאוד כיף לעבוד עבורו. הוא אמן מאוד עקבי.הבנייה של הציורים שלו מאוד מדוייקת ומאוד קל לתרגם אותם לנפח. יש לו צורות כל כך חזקות שזה פשוט זורם.אני חושבת שככה אנשים צריכים לחשוב על פיסול- כזרימה של צורות.
מי הפסלים האהובים עליך?
אני מאוד אוהבת את ברניני,אפילו יותר ממיכאלאנג’לו.אני גם אוהבת את רודאן כמובן, עם הסגנון המחוספס שלו. אמנים יותר עכשווים שאני אוהבת הם דיימון בארד,טוני סיפריאנו וקנת מלטון. אפילו זכיתי לעבוד עם קנת- זה היה נהדר לעבוד איתו והוא נתן לי המון השראה. היום אין כל כך הרבה פסלים צעירים ואני לא כל כך יודעת למה. אני חושבת שכל אמן יכול להרוויח מלדעת לפסל,אפילו אנימטורים,אתה לומד כל כך הרבה על הגוף ועל מחוות הדמות מהפיסול. יש כל כך מעט פסלים בתחום האנימציה, אבל המעט שיש הם מאוד טובים.
באילו חומרים את משתמשת?
אני מאוד אוהבת להשתמש ב Super Sculpey ואני גם יודעת שהרבה פסלים בתעשיית האנימציה אוהבים להשתמש בחומר הזה גם כן. מאוד קל להשתמש בחומר הזה ולהגיע למגוון רחב של טקסטורות. אני מערבבת Super Sculpey עם Firm Sculpy ככה שאני נהנת משני העולמות. החומר המוצק מאפשר לפסל את הפרטים הקטנים אבל מקשה על פיסול האזורים הגדולים. על ידיי עירבוב החומרים אני מגיעה למצב ביניים. יש פסלים שיכולים לעבוד רק עם Firm Sculpy אבל בשבילי זה קשה מידיי, מפני שאני חלשה. החסרון הגדול של החומר הזה הוא שהוא חד פעמי ומאוד יקר. ברגע שאתה מסיים את הפסל אתה חייב לאפות אותו ורק אז ניתן ליצוק אותו. חומרים אחרים כמו Chavant, ניתן להמיס לאחר היציקה ולהשתמש בו מחדש לפסלים חדשים. אני גם מאוד אוהבת לפסל בשעווה.אתה צריך להיות מאומן יותר על מנת לפסל בשעווה וחשוב לחמם את הכלים לפני שמתחילים לעבוד.
אי פעם חשבת לפסל בשיש או בעץ?
הייתי מאוד שמחה, אבל אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. חוץ מזה, שיש זה חומר מאוד כבד ואני לא מספיק חזקה (אפילו על מנת לקחת את הסלע אל האוטו שלי). זה גם ממש מלחיץ אותי שאני לא יכולה לעשות אף טעות. אם משהו נשבר אני לא יכולה פשוט להדביק בחזרה, צריך להתחיל הכל מהתחלה. אפילו ברנסאנס הם נאלצו קודם להכין מקטים על מנת לתכנן בדיוק את הצעדים לפני שהתחילו לפסל.
את מעדיפה לעבוד בקבוצה או לבד? את מעדיפה לעבוד על דבר אחד לאורך זמן או לגוון?
אני בעיקר אוהבת להחליף את הסגנון והדמויות מידיי פעם. אני לא אוהבת לעבוד הרבה זמן על אותו הדבר. אני לפעמים מעדיפה לעשות הפסקות בין פרוייקטים ולעבוד על דברים אישיים שלי.
אני יותר אוהבת לעבוד בצוות מאשר לבד ואני נהנת ללמוד מאמנים אחרים ולהתאים את הסגנון שלי לצרכיהם. זה מחדד את היכולות שלי. מתישהו ארצה גם להיות הבוס של עצמי כדיי שאוכל לקחת החלטות קריאיטיביות.
נהנת לעבוד בלייקה?
מאוד נהנתי לעבוד שם. הסטודיו ממוקם באורגון כך שמסביב הכל טבע וירוק. האווירה שם מצויינת.הם נתנו לי חופש מוחלט להשתמש באיזה כלים וחומרים שרציתי. בשורה התחתונה,אכפת להם רק מהתבנית שתיווצר אליה, הם יוכלו ליצוק את הלטקס. בלייקה, מאוד חשובה להם אנימציית הפנים. הם ממדלים את הפנים במחשב ואז מאנמצים את הפנים כולל ליפסינק לדיאלוג, לאחר מכן הם מדפיסים בתלת מימד כל פריים ופריים ושמים על הבובה כל פעם פריים אחר כדיי ליצור תנועה והבעות משכנעות. אני יודעת שזה נשמע טירוף ולמעשה זה בהחלט כך.האנימטורים חייבים להחליף (ריפלייסינג) את מסכת הפנים בכל פריים נתון בסרט ולאחר מכן, בתהליך הקימפוז, הם מוחקים את החיבורים . לפי דעתי זה פתרון מצוין כי התוצר הסופי נראה מעולה, אבל אם אתה כבר כל כך מתאמץ, אז למה לא לעשות הכל בתלת מימד ולרנדר עם לוק של סטופ מושן? זו ממש עבודה קשה! ישנם שוטים בסרט שהוכנו בשבילם ריגים מיוחדים על מנת לתת לאנימטורים אפשרות לאנמץ שערות בודדות- לפעמים שערה שערה.
האם את גם מפסלת דיגיטלי (ממדלת) ? האם את חוששת שזה עשוי להחליף בעתיד את אמנות הפיסול?
עשיתי כמה עבודות מידול, בעיקר בזי-בראש. אני נהנת לעבוד בזי-בראש כי התכנה מאוד אינטואיטיבית בשבילי. אני לא צריכה לדאוג יותר מידיי לטיפולוגיה נכונה, אני רק מתמקדת בפיסול ולא צריכה לחשוב על כ מה שמסביב. עשיתי גם הרבה עבודות מידול של חפצים כשעבדתי
ב- Hasbro. אני לא חוששת שפיסול דיגיטלי יחליף את הפיסול הקלאסי, כלומר מן הסתם זה כבר החליף כמות גדולה מאוד מהפיסול, אבל אין כמו פיסול אמיתי. אפילו שאתה מדפיס בתלת מימד, עדיין יש המון עבודת ניקוי ואתה מאבד המון פרטים.
מה החלק שאת פחות אוהבת בעבודה שלך?
החלק המתסכל בעבודה שלי הוא שאת רוב העבודה שלי אני לעולם לא אוכל להציג. הפסלים הכי טובים שלי לעולם לא נראים ואני לא יכולה לפרסם אותם בשום מקום.ברוב המקצועות בשטח האנימציה אתה יכול להראות את העבודה ברגע שהסרט משוחרר. אבל אצל פסלים, הרבה פעמים עיצובים ננעלים בארכיון. הרבה פסלים שעשיתי עבור חברות של משחקי מחשב לעולם לא יהיו בתיק העבודות שלי. זה מאוד מקשה עלי למצוא עבודות חדשות, אני חייבת כל הזמן להמשיך ולעבוד על פסלים אישיים.
תודה לאיירין על הראיון
